<h1>ראב"ן — קידושין</h1>
<h2>דף כט:</h2>
כל הקנוי לצורך גבוה נכנס לרשותו בנתינת הכסף כגון גזבר שקנה בהמה לצורך גבוה כיון שנתן הכסף ניקנת הבהמה אפילו היא בסוף העולם, והדיוט שנתן כסף בבהמה לא קנה עד שימשוך. ואמירתו לגבוה קונה, אם אמר שור זה עולה או בית זה הקדש קונה ההקדש באמירה כמסירה (הדיוט) להדיוט [והדיוט לא קנה אלא] במשיכה או בחזקה. והמושך חפץ מן הקדש במנה ועד שלא נתן המנה נתייקר ועמד במאתים נותן מאתים דלא קנה מן ההקדש אלא בנתינת הכסף, משך מן ההקדש במאתים ולא נתן הכסף והוזל ועמד במנה קודם שיתן הכסף נותן מאתים כשעת משיכה דהא אילו משך מן ההדיוט והוזל לא היה יכול לחזור בו ולא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש הילכך לגבי הקדש לא מצי הדר, פדאו במאתים ונתן הכסף ולא הספיק למושכו מן ההקדש עד שהוזל ועמד במנה מה שנתן נתן ולא יחזיר לו הקדש כלום, נתן מנה להקדש ולא הספיק למשכו עד שהוקר ועמד במאתים לא יוסיף להקדש כלום אלא מה שנתן נתן דהא אפילו הדיוט היה במי שפרע אם יחזור.
